הרחבה על "שלושת השלבים"

התלמידות מדורגות בשלבים על פי התנהגותן, והשלב מקנה זכויות והטבות מסוימות ובכך יוצרת מוטיבציה להתקדם בשלבים,

השיטה מבוססת על הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית) ומשתמשת בעקרונות הלמידה, האופרנטית (מפעילה) והקלאסית, לטיפול בבעיות משמעת.

לפי השקפה זו, הטיפול בבעיות התנהגות מבוסס על חיזוק של הרגלים רצויים ומקובלים והכחדת התנהגויות בלתי רצויות. תפיסה זו מניחה כי על הטיפול להתמקד בהתנהגות עצמה, "כאן ועכשיו", ואין כל צורך בבחינת הסיבות להתנהגות, שמקורן ברקע קודם של התלמיד.

פיתחנו מערכת חינוכית וטכנולוגית המאפשרת למדוד ולנתח ערכים חינוכיים והתנהגותיים, ובנוסף מציבה דרך חינוכית המבוססת על קהילתיות, שיתופיות  ואחריות אישית לשיפור המדדים.

דוגמות לערכים שבית הספר יכול להציב לעצמו: סובלנות לשונה והאחר, התמדה והשקעה, שותפות בכיתה, מעורבות חברתית ואזרחית, מסוגלות, עניין בלמידה, מנהיגות ועוד.

האולפנה הקימה צוות חשיבה שבחן תוכניות לעיצוב התנהגות וגיבש במשך הזמן את תוכנית שלושת השלבים, שבה כל תלמיד יכול להיות באחד משלושה שלבים לפי מצבו העכשווי וללא קשר לעברו:

  1. שלב המוגנות (צבע אדום), בו עיקר המאמץ לתת לתלמידים תחושה ביטחון ומוגנות.
  2. שלב השייכות (צבע צהוב), בו התלמידים יוצרים אמון בסביבתם ויוצרים קשרים חברתיים חיוביים.
  3. שלב המשמעות (צבע ירוק), בו התלמידים צומחים מבחינה אישית, יוזמים ומקבלים אחריות ומקבלים הטבות נוספות כגון יציאה בחמישי, דמי כיס מוגדלים, ימי כיף ועוד.

המיזם הטכנולוגי משלים את הרעיון החינוכי המעביר את האחריות לתלמיד ונותן כלי ארגוני למנהל ולצוות על מנת לשרטט את הדרך ולבחור יעדים חינוכיים לבית הספר.

כל איש צוות בקלות ובמהירות מדווח מה שעיניו רואות, המערכת מחשבת נתונים לפי פרמטרים שנקבעו על ידי הצוות החינוכי, מציגה מידע וחתכים שונים ומאפשרת לנתח את המידע הרב ובכך התוכנה מאפשרת להתפנות ולהתעסק בחינוך.

במערכת יש גם נקודות חיוביות כמו פידבק, שבו המורה בכל שבוע יכול להעריך את התלמיד ולתת נקודת בונוס נוספת וכן נקודת אור על מעשה טוב ועוד.

ישנה שקיפות מוחלטת עם התלמידים וההורים וכל נקודה שהתלמיד מקבל הוא יכול לראות על מה קיבל נקודה, בדרך זו הורדנו מתחים וכעסים, המורה לא נמצא בתפקיד השוטר הרע, המורה מחפש את טובת התלמיד. התלמיד מודע למצבו מרגיש משמעותי ונראה, ומכאן יכול להמשיך לבנות את עצמו ויכול גם למלא משוב עצמי. גם ההורים משותפים באפליקציה וכל הורה יודע באיזה שלב ילדיו ויכול להשפיע בנקודות בונוס על התנהגות בבית, המנהל יכול לבצע ניתוחים שונים על הנקודות שצריכות חיזוק ברמה של תלמיד, כיתה ובית הספר.

מחקרים תומכים

בנבנישתי ושות' (2000)

סוגיית המשמעת בבתי הספר מהווה את אחת התופעות המרכזיות העומדות לסדר היום הציבורי באשר למערכת החינוך בישראל. מורה בישראל משקיע מעל 20% מזמן השיעור בבעיות התנהגות ומשמעת. הבעיה מחריפה בילדים ונוער בסיכון (מעל 400 אלף בישראל) המחפשים אתגרים ומסכנים את עצמם וסביבתם  ולמערכת אין מענה מספיק לצורכיהם.

בנבנישתי ושות' (2000) ערכו מחקר מקיף בתחום זה ומצאו כי התמונה המתקבלת על מצב האלימות בחברה קשה וחמורה. לטענתם, דווקא לאלימות הפחות חמורה לכאורה, כגון אלימות מילולית, איומים, דחיפות וכדומה, יש השפעות שליליות רבות, והיא גם מכינה את הקרקע לאלימות קשה יותר המגיעה בעקבות התערערות המסגרת החינוכית.

העובדה שתלמידים מציבים אתגר בפני המערכת, וזו אינה מגיבה בצורה שיטתית ומיידית, "מזמינה" המשך בחינה של המערכת ובדיקת גבולותיה גם בהתנהגות הרסנית יותר (Goldstein & Conoley, 199).

חיים עומר, בספרו פורץ הדרך "המאבק באלימות ילדים" (עומר, 2002), מציין כמה הנחות יסוד שגויות בנוגע לבעיות התנהגות של ילדים, אחת מהנחות היסוד השגויות היא כי אלימות היא רק סימפטום לבעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, ולכן אין לטפל בה אלא בגורמים לה, כלומר בבעיות הפסיכולוגיות שהובילו אליה. ואכן, בבואנו לטפל בבעיות התנהגות אנו נתקלים דרך קבע במחנכים ובהורים הפונים לפסיכולוג כדי שישוחח עם הילד ו"יבין מה מציק לו".

עומר מצטט שורה ארוכה של מחקרים המוכיחים שדווקא הטיפול הסימפטומטי, כלומר הטיפול הישיר בתופעת האלימות, הוא זה שמשפר את ההתנהגות של הילד ולא הטיפול בגורמים או בסיבות הפסיכולוגיות העמוקות יותר (למשל Borduin et al, 1995).

השינוי אצל התלמיד הוא השינוי בגישה של בית הספר, שחדל לראות בהתנהגות ילדים עדות לבעיה רגישת עמוקה, וההבנה כי התנהגותו היא תולדה של מזג מולד או של קשיים מולדים שיש לסייע לו להתמודד עמם.

התפיסה העומדת בבסיס המודל שאנו מציעים היא שכדי להתמודד עם בעיות התנהגות יש לבצע התערבות מערכתית כוללנית, כזו שתטפל קודם כל בסימפטומים החיצוניים, כלומר באלימות עצמה ותמתן אותה, וזאת על ידי שיתוף פעולה של כל הגורמים המשמעותיים המעורבים בחייו של הילד.

מכאן, שכדי שהילד יתלהב מעצמו, יאהב ויעריך את עצמו, ויהיה טעון באנרגיות להגשמת האמביציות שלו, הוא זקוק לכך שיתפעלו ממנו ומיכולתיו.

משרד החינוך נדרש לסוגיה זו, ובשנים האחרונות נעשו ניסיונות רבים להכשיר צוות לטפל בבעיות האלימות בבית הספר ולהציע מודלים להתערבות בבעיות התנהגות, אלימות ותוקפנות (פרנקל ושומן, 2005).